הפעם הבטחתי לעצמי לכתוב טור חיובי ואני בדרך-כלל לא מפר את ההבטחות שלי לעצמי. אולי בגלל שיש כל-כך הרבה אנשים שאפשר לבקר במדינה הקטנה והדי צפופה שאנחנו חיים בה שיכולים להפר את ההבטחות לכולם הרבה יותר טוב ממני ועושים מזה קריירה די מרשימה וגם לא מעט כסף. אבל הבטחתי להיות חיובי וזה לא מחזיק מעמד אפילו כמה שורות. לא בסדר. נתחיל מהתחלה.

למה להיות חיובי אתם שואלים, קוראי היקרים?

שירבו זכויתינו כרימון

כי זה הטור האחרון. לא צריך להיבהל- לא הטור האחרון במובן שיותר לא יתפרסמו כאן טורים חדשים חלילה- אלא האחרון לשנה זו. תשע"ה. השנה שממש עוד כמה ימים תחליף אות ותהפוך להיות תשע"ו. ומכיוון שכיהודים טובים מקובל עלינו לסיים בדבר טוב, הטלתי על עצמי חובה למצוא כמה נקודות אור בסיום השנה הנוכחית- אך מכיוון שמדובר בטור ביקורת- אור בלי מעט חושך אי-אפשר, אז תסלחו לי מראש עם אתבל ביחד עם הגפילטע-פיש המתוק מעט חזרת צורבת לשון בתקווה שב"ה בשנה הבאה עלינו לטובה הכל יבוא על מקומו בשלום- ומי יודע, אולי גם השלום ימצא את הדרך ויחליט שהוא רוצה לבוא. יחד עם המשיח, כמובן.

שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה

והנה נקודות למחשבה על פי אותיות השנה שחלפה:
ת- תרבות- כמה חוסר-תרבות קשטה את השיח הציבורי על מצב התרבות הישראלית בזמן האחרון, וכמה הבנו פתאום עד כמה התרבות הכללית רחוקה כמרחק כדור הארץ מהכוכב החדש שהתגלה השנה מהתרבות היהודית המעניקה לנו בכל שנה חוויות רוחניות וגשמיות שלעיתים קשה לתאר במילים(אז תסלחו לי אם אני לא מתאר). התקווה הגדולה היא שבשנה המתחילה ממש בעוד כמה ימים- נצליח ב"ה למצוא שפה משותפת ומכובדת בינינו לבין עצמנו, נדע להקשיב איש לרעהו ולא רק לסתום אחד לשני את הפה או לאטום את האוזניים ואת הלב, ונבין שגם אם אנחנו לא מקשיבים לאותה מוזיקה- פעם מזמן עמדנו מתחת לאותו הר במדבר ואמרנו נעשה ונשמע, במקום להגיד נתבטל ונשים אוזניות.

ש- שלטון-החוק- ומי שמחפש את האות צדיק לפני החטא- כנראה שמצפה בכוח למשהו לא ממש חיובי וציני כמתחייב בהקשר של המילים האלה בשנה החולפת. אם פעם החוק היה משהו מעורר כבוד, היום השמירה עליו הופכת לבחירה חופשית והחופשי מבעיות מוסריות כבדות משקל בדרך כלל מרשה לעצמו לראות בחוקים כהמלצות נחמדות בלבד, שלא ממש מחייבות אותו לקבל אותן בלי הנחות או התעלמות מאותיות קטנות. ביומים של תחילת השנה שהם ימי דין אך גם ימים טובים רצוי לנסות להיזכר בכל הפעמים שהתעלמנו ממה שחובה עלינו לעשות וחשבנו שלא קרה כלום- אבל כשמגיעים לתפילת הזיכרונות אי אפשר שלא לפחד מההכרה שהכל גלוי וידוע לפני כסא הכבוד, ולנוע בחוסר נוחות בכסא בביהכנ"ס.

אור עולם באוצר חיים אורות מאופל אמר ויהי

ע- ערבים- אלה שמדי שנה נדמה לפעמים שתפקידם העיקרי בחיים זה לדאוג שהיהודים לא ישמחו- במיוחד לא בחגים ואם אפשר אז גם לא בימות חול המועד ונופל , רצוי על הפנים. האמת שבדרך כלל נזכרים בהם לרעה דווקא ביום כיפור בגלל שפעם לפני הרבה שנים כל צבאות ערב החליטו לפגוע בישראל דווקא ביום הקדוש ביותר בשנה- אבל גם בתחילת כל שנה וביומנים המסכמים אותה יש לסכסוך היהודי-ערבי מקום של כבוד ונדמה שלא יעזרו הכוונות הגדולות של המתפללים בקטע המבקש מבורא עולם תן שמחה לארצך- כשכולם חוששים מכך שגם בשנה החדשה השמחה לא תהיה לגמרי שלימה-כל עוד יהיו פה אנשים שמקפידים יותר מדי לקיים את ברכת אברהם לישמעאל "על חרבך תחיה" ומייחלים לימים ארוכים שיהפכו לשנים בו יקוים בנו הפסוק "וחרב לא תעבור בארצכם". האמת שאם נחשוב על ראש השנה כיום הדין של כל העולם ולא רק של העם היהודי- כי הרי נאמר שעל המדינות בו יאמר מה יקרה להן בשנה הקרובה- אפשר לכוון השנה קצת יותר בתפילה ויאתיו כל לעבדך- ולקוות שבעזרת השם החתימה הטובה תאפשר לנו לחייך קצת יותר ולא רק כשיש דבש ותפוח על השולחן.

ה- השם. מלא רחמים. הוא הא-לוקים. לו הצדקה ולנו בושת הפנים. לא משנה כמה פעמים נמלמל סליחות לפני ראש השנה, בעשרת ימי תשובה, וביום כיפור- בסופו של דבר המבחן האמיתי של וזכרת את השם אלוקיך הוא דווקא בימים שיבואו אחריהם. בימים העמוסים במטלות, דברי חולין נטולי כל נשמה, עודפי מידע שעברו מפה לאוזן ברשת שבקלות אפשר להסתבך בה יותר ויותר בכל יום, משברים ממשלתיים, משברים פנים-דתיים, משברים שמתפתחים לתרועה ואולי גם לתקיעה במקום צר יותר מפתחו של שופר, בהרגשה שמשהו השתבש באמצע הדרך שגרמה לנו שוב ללכת לאיבוד ובעוד שנה מהיום להודות שתעינו כשה אובד ולבקש סליחה ממי שאף פעם לא מתייאש מאתנו. בתחילתם של הימים הנוראים ובידיעה שבסיומם שוב נקרא כולנו יחד שבע פעמים "השם הוא האלוקים"- נזכיר לעצמנו שהאמרה הזו צריכה להדהד באוזנינו בכל רגע ורגע של השנה שמתחילה עוד מעט ולהזכיר לנו שגם כשאנחנו טועים, נשברים, וראויים לנזיפה- אנחנו אף פעם לא לבד ולא מאבדים את התקווה. השם בדד ינחנו- בד"ד- ר"ת: בכל דרכיך דעהו- והוא- יישר אורחותיך.

תכלה שנה וקללותיה- תחל שנה וברכותיה.
שנה טובה וגמר חתימה טובה.
נו, היה חיובי?